עם איבוד עולמי של בתי גידול ומגוון ביולוגי יתכן והתפרצות וירוס הקורונה היא רק התחלה של התפרצויות מאסיביות של מגיפות
מיבאוט 2 (Mayibout) הוא לא מקום בריא לחיות בו. כ-150 אנשים הגרים בכפר בצפון מדינת גבון רגילים להתפרצויות של מחלות כמו מלריה , קדחת הצהובה, קדחת הדנגאוי ((dengue ועוד. בדרך כלל אנשי הכפר מגיבים בהרמת כתף.
אך ב 1996 התפרצה האבולה, וירוס קטלני לא ידוע, מהיערות סביב הכפר – וגרמה למגיפה. המחלה חיסלה 21 כפרים מתוך ה 37 שנחשפו לאבולה כולל כפריים שאכלו בשר שימפנזות שצדו ביערות .
נסעתי למיבאוט 2 ב 2004 לחקור את הסיבה להתפרצויות של מחלות חדשות לא מוכרות לבני אדם
ב”נקודות חמות” כמו יערות הגשם ושווקים למכירת בשר צייד בערים באפריקה ואסיה.
לאחר יום של שייט בקנו, נסיעה של הרבה שעות בדרכים לא דרכים לצידי יערות העד , ודרך מכרה זהב הגעתי לכפר. שם מצאתי אנשים מפוחדים עד מוות שהוירוס שקטל 90% מהאוכלוסיה יחזור.
הכפריים סיפרו על ילדים שנכנסו ליערות עם הכלבים והרגו את השימפנזים. כל מי שבישל ואכל את בשר השימפנזים העלו חום וחלו לאחר כמה שעות . חלקם מתו מיד ואחרים הוסעו לבתי חולים. מעטים כמו נסטו החלימו : ” בעבר אהבנו את היער עכשיו אנחנו פוחדים ממנו” . רבים ממשפחתו של נסטו מתו.
בעשור או שניים האחרונים הדעה הרווחת הייתה שיערות טרופיים וסביבות טבעיות צפופות בחיות פרא מאימות על בני האדם כי הן מהוות בתי גידול לוירוסים ופתוגנים של מחלות חדשות כמו האבולה, HIV וקדחת הדנגאוי .
אך מספר חוקרים כיום חושבים שההרס של המגוון הביולוגי שהוא תוצר של בני האדם ,מיצר תנאים להתפרצות מגפות כמו וירוס הקורונה שהתפרצה בסין בדצמבר 2019 וגורמת לחולי משמעותי ולמשמעויות כלכליות כבדות במדינות עניות כמו במדינות עשירות.
למעשה תחום חדש ומתפתח, בריאות כדור הארץ , מתחיל לחקור את הקשרים בין איכות החיים והבריאות של בני האדם לבין יצורים חיים אחרים והמערכות האקולוגיות.
האם יתכן שפעילות אנושית כמו בניית כבישים, כריה, וצייד גרמו להתפרצות האבולה במיאבוט 2 ובמקומות אחרים בשנות ה 90 וממשיכה לשחרר איומים חדשים היום?
כפי שהצהיר לאחרונה דויד קואממן בניו-יורק טיימס “אנחנו פלשנו ליערות הטרופיים ולתוך הנוף הפראי שמאכסנים מגוון של חיות וצמחים שהם בית גידול להמוני וירוסים לא מוכרים. הורדנו עצים, הרגנו חיות , הכנסנו לכלובים ושלחנו לשווקים. התערבנו במערכות אקולוגיות , ניערנו והזזנו וירוסים ממקומם הטבעי ומחיות שמהוות את ה’מארחים של הוירוסים’. כשזה קורה יש צורך במארחים חדשים . יתכן ואלו הם אנחנו.
ביטחון תזונתי רעב יעדי פיתוח בר קיימא
הגדלת האיום
חוקרים משערים שחיות נשאיות ומחלות זיהומיות כמו האבולה, SARS , ווירוס הקורונה הם בעליה מתמדת . פתוגנים עוברים מחיות לבני אדם ונפוצים במהירות לכל עבר. CDC האמריקאי משער ששלושת רבעי מהמחלות החדשות שפגעו בבני אדם מקורן בבעלי חיים .
חלקם , כמו כלבת ודבר עברו מחיות לפני מאות שנים. קורונה ו MERS הם חדשים לבני אדם ונפוצים על פני כדור הארץ . מחלות אחרות שעברו לבני אדם הם ה LASSA שהתפרצה ב 1969 בניגריה , NIPAH במלזיה וה- SARS בסין שהרגה כ 700 בני אדם ונפוצה ל 30 מדינות ב 2002 . אחרות כמו ה ZIKA שהתפרצה באפריקה עברה מוטציה ועברה ליבשות אחרות.
לדעת קיית ג’ונס , העומדת בראש הפקולטה לאקולוגיה ב- UCL , מחלות זיהומיות שמקורן בחיות מהוות איום משמעותי לביטחון התברואתי הגלובלי.
השפעה מוגברת
ב 2008 ג’ונס וצוות חוקרים זיהה 335 מחלות שהתפרצו בין 1960 ל- 2004 כש- 60% מהן מקורן בחיות . העליה , לדברי ג’ונס, קשורה לשינויים סביבתיים ולהתנהגות האנושית. ההפרעות לסביבה כתוצאה מבניה מוגברת , ביעור יערות, הגדלת האוכלוסייה, ואורבניזציה מהירה מביאה אנשים למגע קרוב עם מגוון חיות שלא היו במגע עם בני אדם בעבר. העברת מחלות מחיות לבני אדם הם תוצר חבוי של ההתפתחות הכלכלית. בני האדם מגיעים לאזורים שבני האדם חשופים יותר ויותר להעברת מחלות מחיות .
ג’ונס חוקרת איך השינויים בקרקע תורמים לסיכונים. ” אנחנו חוקרים איך מינים הנמצאים בבתי גידול מדוללים נושאים יותר וירוסים הפוגעים בבני אדם. למערכות מדוללות יש השפעה מוגברת. כשהורסים סביבה החיות שנשארות פוגעות יותר בבני אדם”.
קצה הקרחון
” פתוגנים אינם מכבדים את גבולות המינים” אומר האקולוג תומס גילספיה , פרופסר מאוניברסיטת אמורי מהמחלקה למדעי הסביבה, החוקר זליגה של פתוגנים מחיות לבני אדם בגלל צמצום אזורי מחיה.
“אני לא מופתע מהתפרצות נגיף קורונה , רוב הפתוגניות עדיין לא התגלו. זהו רק קצה הקרחון “
בני האדם מייצרים תנאים להפצת מחלות בכך שהם מצמצים את המחסומים בינינו לבין חיות שהם בתי גידול למיני וירוסים. ” אנחנו יכולים לצפות למגיפות של שפעות, עליה במספר המתים, ופתוגנים חדשים שלא הכרנו.
חיות הבר נמצאות תחת עקה מתמדת , שינויים בנוף הסביבתי גורמים לחיות לאבד את בתי הגידול , מינים מצטופפים באותם אזורי מחיה והמגע שלהם עם בני אדם גדל. מינים מתערבבים עם מינים אחרים ועם בני אדם.
גיליפסיה רואה שבארצות הברית החדירה של השכונות ליערות מעלה את הסיכון לחלות במחלת ליים (( Lyme. שינויים במערכות אקולוגיות משפיע על המחזוריות של פתוגן הליים ולאנשים בסביבה יש יותר סיכוי להעקץ מפרעוש הנושא את בקטריית הליים.
ועדיין, לדברי ריצ’ארד אוספלד (חוקר בכיר במכון קארי לאקו-סיסטמס במילברוק, ניו יורק), המחקר בבריאות הציבור לעתים רחוקות מתייחס לסביבה ולמערכות האקולוגיות .הם ואחרים מפתחים את תחום בריאות כדור הארץ החוקר את הקשרים בין בני האדם לבריאות אקולוגית. לדעתם האדם גורם לנזקים אקולוגיים בניגוד לדעה הרווחת שהטבע הפראי עצמו הוא מסוכן. אוסטפלד מצביע על עכברים ועטלפים שידועים כמחוללי מחלות . חולדות ועטלפים מתפתחים ופורחים שאנחנו מתערבים בבתי גידול והסיכוי שהם יעבירו מחלות גדל. “ככל שנחדור ליערות ולבתי גידול כך ניהיה בסכנה יותר גדולה”
איך כל זה קשור לשווקים ?
אקולגים של מחלות טוענים כי נגיפים ופתוגנים אחרים עשויים לעבור גם מבעלי חיים לבני אדם בשווקים הלא פורמליים הרבים שצצו כדי לספק בשר טרי לאוכלוסיות עירוניות גדלות במהירות ברחבי העולם. כאן, בעלי חיים נשחטים, נחתכים ונמכרים במקום.
“השוק הרטוב” (שמוכר סחורה ובשר טריים) בווהאן, שנחשב על ידי ממשלת סין כנקודת המוצא של מגפת ה- Covid-19 הנוכחית, ידוע בסחורה שלו של חיות בר רבות, כולל גורי זאב חיים, סלמנדרות, תנינים, עקרבים, חולדות, סנאים, שועלים, סיבובים וצבים.
באותה מידה, שווקים עירוניים במערב ומרכז אפריקה מוכרים קופים, עטלפים, חולדות, ועשרות מינים של עופות, יונקים, חרקים ומכרסמים שנשחטים ונמכרים קרוב למזבלות אשפה פתוחות וללא ניקוז.
“שווקים רטובים מהווים סערה מושלמת להעברה בין-מינית של פתוגנים”, אומר גילספיה. “בכל פעם שיש לך אינטראקציות חדישות עם מגוון מינים במקום אחד, בין אם זה בסביבה טבעית כמו יער או שוק רטוב, אתה יכול לצפות לאירוע זליגה”
השוק של ווהאן, יחד עם אחרים שמוכרים בע”ח חיים, נסגר על ידי הרשויות הסיניות, ובחודש שעבר הוציאה בייג’ינג את המסחר והאוכל של חיות בר מחוץ לחוק (להוציא דגים ופירות ים).
אמנם יש מדענים הטוענים כי האיסור על מכירת בע”ח בשווקים- אינה התשובה.
“השוק הרטוב בלגוס ידוע לשמצה. זה כמו פצצה גרעינית שמחכה להתפוצץ. אבל זה לא הוגן לעשות דמוניזציה למקומות שאין להם מקררים. השווקים המסורתיים הללו מספקים הרבה מהאוכל לאפריקה ואסיה ” אומר ג’ונס
.
“שווקים אלה הם מקורות מזון חיוניים עבור מאות מיליוני אנשים עניים, ולהיפטר מהם זהו עניין בלתי אפשרי”, אומרת דיליה גרייס, אפידמיולוגית ותיקה ווטרינרית בכירה במכון הבינלאומי לחקר משק החי, שממוקם בניירובי, קניה. היא טוענת כי האיסור לסחור בבעלי-חיים, מאלץ סוחרים לנהל את הסחורה שלהם ‘מתחת לרדאר’, ושם הם עשויים לשים לב פחות להיגיינה.
פרבה ועמיתתה ססיליה טקולי, החוקרת הראשית בקבוצת המחקר בהתנחלויות אנושיות במכון הבינלאומי לאיכות הסביבה והפיתוח (IIED), טוענות כי במקום להפנות אצבע מאשימה לשווקים רטובים, עלינו להסתכל על הסחר המתפתח בחיות-בר.
“מדובר בחיות בר ולא בבעלי חיים שהם המארחים הטבעיים של נגיפים רבים”, הם כותבים. “שווקים רטובים נחשבים כחלק מסחר המזון הבלתי פורמלי, שלעתים קרובות הואשם בכך שהוא תורם להפצת מחלות. אבל… עדויות מראות שהקשר בין שווקים לא פורמליים למחלות הוא לא תמיד כל כך ברור.”
שינוי התנהגות
אז מה, אם בכלל, נוכל לעשות בקשר לכל זה?
ג’ונס אומר שהשינוי צריך לבוא מחברות עשירות ועניות כאחד. הביקוש לעץ, מינרלים ומשאבים מהצפון הגלובלי מוביל לנופים המשובשים ולהפרעה אקולוגית המניעה מחלות, היא אומרת. “עלינו לחשוב על ביטחון ביולוגי עולמי, למצוא את נקודות התורפה ולחזק את מתן שירותי הבריאות במדינות מתפתחות. אחרת אנו יכולים לצפות ליותר מאותו דבר ” היא מוסיפה.
“הסיכונים גדולים כעת. הם תמיד היו נוכחים והיו שם במשך דורות. האינטראקציות שלנו עם הסיכון הזה צריכות להשתנות, “אומר בריאן בירד, וירולוג מאוניברסיטת קליפורניה (בית הספר לרפואה וטרינרית ע”ש דיוויס), שם הוא מוביל את פעילויות המעקב הקשורות בנגיף האבולה בסיירה לאון ובמקומות אחרים.
“אנו נמצאים בעידן של מצב חירום כרוני”, אומר בירד. “מחלות נוטות יותר להתפשט רחוק יותר ומהיר מבעבר, מה שאומר שאנחנו חייבים להיות מהירים יותר בתגובות שלנו. זה דורש השקעות, שינוי בהתנהגות האנושית, וזה אומר שעלינו להקשיב לאנשים ברמת הקהילה.”
להעביר את המסר על פתוגנים ומחלות לציידים, חוטבי-עצים, סוחרי שוק, וצרכנים הוא המפתח, אומר בירד. “דליפות של התפשטות מחלות מתחילות עם אדם אחד או שניים. הפתרונות מתחילים בחינוך ומודעות. עלינו לגרום לאנשים להיות מודעים לכך שהדברים שונים כעת. למדתי מהעבודה בסיירה לאון עם אנשים הנגועים באבולה שלקהילות מקומיות יש את הרעב והרצון לקבל מידע ” הוא אומר. “הם רוצים לדעת מה לעשות. הם רוצים ללמוד.”
פרבה וטקולי דוגלים בחשיבה מחודשת של התשתיות העירוניות, במיוחד בתוך יישובים בעלי הכנסה נמוכה ובלתי פורמלית. “המאמצים לטווח הקצר מתמקדים במניעת התפשטות הזיהום” הם כותבים. “הטווח הארוך יותר – בהתחשב בכך שמחלות זיהומיות חדשות ככל הנראה ימשיכו להתפשט במהירות לתוך ובתוך ערים – דורש שינוי גישות עכשוויות לתכנון ופיתוח עירוני.”
בשורה התחתונה, אומר בירד, עלינו להיות מוכנים. “איננו יכולים לחזות מאיפה תבוא המגיפה הבאה, ולכן אנו זקוקים לתוכניות הפחתה כדי לקחת בחשבון את התרחישים הגרועים ביותר האפשריים”, הוא אומר. “הדבר היחיד שבטוח- הוא שבטוח עוד משבר יבוא.”
מקורות:
תרגום מהגרידאן:
‘Tip of the iceberg’: is our destruction of nature responsible for Covid-19?
