המים שאנו צורכים, מייצרים וחיים – מה הם?
״מים וירטואליים״ הוא מונח תיאורטי שהוצג ע׳׳י חוקר המים טוני אלאן ב-1993. המונח בא לתאר את כמות או נפח המים הדרושים על מנת לייצר מוצר לאורך שרשרת הייצור שלו. כלומר, מים וירטואליים הם ביטוי וכימות של המים המגולמים או מוטמעים בתוך מוצר.
SDG ישראל הליך ייצור דגנים – מקור מכון ויצמן למדע
לדוגמא, על מנת לייצר ק׳׳ג דגנים, דרושים בין 1-2 מ׳׳ק (מטר מעוקב) של מים להשקיה ועל מנת לייצר ק׳׳ג בשר בקר דרושים כ-1,451 ק׳׳ג מים המוטמעים בפרה לאורך חייה ובמים המוטמעים במזון של הפרה.
חשוב להדגיש שזה חישוב שלא קל לעשות. גידולים שונים, במקומות שונים ובעונות שונות דורשים כמויות שונות של מים. כלומר, גידול של פרי או ירק במדינה צחיחה ידרוש יותר מים מאשר אותו גידול במדינה עם אחוזי לחות גבוהים יותר. בנוסף, ישנם גידולים שאינם יכולים לגדול באזורים מסוימים ומוכרחים לייבא אותם כמו חיטה.
למה זה משנה?
מים וירטואליים הם כלי יעיל להבנה כמותית של השפעה כלכלית וסביבתית של ייצור. בהבנת כמויות המים שאנו משקיעים בייצור של מוצר, נוצרת תמונת מצב ״שוות-ערך״ למגוון מוצרים המאפשרת השוואה ביניהם. בנוסף, כימות וחישוב כמויות המים הווירטואליים מאפשר לנו להבין את מאזן המים היוצאים ונכנסים ממדינה או שמושקעים במוצרים.
לרוב, אין ביכולתן של מדינות לייצא ולייבא מים פיזית. העברת מים הוא מפעל יקר ורצוף קשיים הנדסיים. אך כן ביכולתן של מדינות לייצא ולייבא מזון. אותו מזון, מגודל במקום אחר, עם תנאים נוחים יותר לגידול נתון, מאפשר לייבא ולייצא באופן ״וירטואלי״ את המים שיתכן שבחוסר במקום אחד ובעודף במדינת המקור. למשל, גידול חיטה הגיוני יותר ברוסיה מאשר בגאנה, ובגאנה, הגיוני יותר לגדל בוטנים מאשר ברוסיה. אותו הסחר במים מאפשר לגשר על פערים בביטחון מזון ומים של מדינות.
אז מה אצלנו?
יעדי הפיתוח
SDG ישראל
הסקטור החקלאי בישראל אחראי על כ-2.3% מערך הייצור של הכלכלה הישראלית. מתוך זה, כ-60% מהערך הוא מחקלאות של צמחים. מעל 50% מהמזון החקלאי בישראל הוא מיובא. למעשה בייבוא וייצוא מזון, אנחנו מייבאים ומייצאים את טביעת הרגל המימית שלנו.
בכל הנוגע לביטחון מזון וביטחון מים, מדינת ישראל בראשיתה דגלה במדיניות של ״עצמאות מים מוחלטת״ ((total water self sufficiency ו״עצמאות מזון מוחלטת״ (total food self-sufficiency) כלומר, שהמדינה תוכל לספק לעצמה את כלל צרכי המים ומזון שלה בכל התחומים ממזון ועד תעשייה וצריכה ביתית. עם צמיחת האוכלוסייה והכלכלה, בשנות ה-70, המדינה הבינה שעליה לזנוח את הרעיון של עצמאות מוחלטת בעניין מזון ולייבא מזונות בסיסיים מסוימים.
ייבוא מזונות בסיסיים איפשר לסקטור החקלאי להתרכז ביבולים בעלי החזר כלכלי טוב יותר על אף עלות המים הגבוהה שלהם, כמו אבוקדו למשל. המעבר לייבוא דגנים כמו חיטה ותירס, ובמיוחד המזון להאבסת בעלי חיים, אפשר לישראל לנתק את התלות של ביטחון המזון במקורות המים במדינה.
חיים על פני האדמה
יעדי הפיתוח
SDG ישראל
בואו נצלול למספרים
המספרים הבאים הם הערכות מחוקרים שונים העוסקים בטביעת רגל מימית מיוצאת ומיובאת של כלל שימושי המים, כולל מוצרים מן החי. שימו לב להבדלים במספרים. ההבדלים בחישובים נובעים מהבדלים במשתנים כגון משתנים אקלימיים, מקדמי דיות (evapotranspiration), מקדמי צמחיה (העוזרים בחישוב שימוש המים של צמח), תנובה (yield) ונתוני הסחר בשנים הנבחרות.
מקורם של הנתונים במאגר של ה-FAO ולכן אמינותם מוגבלת מכיוון שאלה מאגרים המבוססים על אגרגטים של נתונים רשמיים, חצי רשמיים ומקורות נוספים (ואף יש אזהרה באתר ה-FAO על דיוקם).
נביא כאן את המספרים מכיוון שהסתכלות זו נותנת תמונת מצב כלשהי לגבי ייצוא וייבוא של מים מישראל:
| Chapagain & Hoekstra (2003) | Yang & Zehnder (2002) | YegnesBotzer (2001) | |
| מים וירטואליים מיובאים (ברוטו) | 6.4 | – | 6.9 |
| מים וירטואליים מיוצאים (ברוטו) | 0.8 | – | 0.38 |
| מים וירטואליים מיובאים (נטו) | 5.6 | 5.0 | 6.52 |
(הנתונים מוצגים במלמ׳׳ק – מיליון מטר מעוקב)
באופן כללי, ניתן לומר שישראל מייבאת יותר מים ממה שהיא מייצאת. המדינה מייבא את רוב המים הווירטואליים שלה בדמות דגנים, סוכרים ושמנים. חלק מהמוצרים האלה משמשים לייצוא אח׳׳כ, לדוגמא ייבוא של סוכר וייצוא של ריבה אומר שאנחנו מייבאים יותר סוכר משאנחנו צורכים. זו סיבה נוספת שמאזן זה לא פשוט לחישוב.
הייבוא של מזון שאינו פירות וירקות נובע מכך שישראל נמצאת באזור אקלים בו לא ניתן לגדל חיטה או דגנים אחרים באופן יעיל ובכמויות הדרושות על מנת להאכיל את האוכלוסייה ולהאבסת בעלי חיים. על כן, עדיף ונכון לישראל לייבא את המוצרים האלה שגוזלים כמויות גדולות של מים.
| פרי/ירק | כמות מיוצאת (טון) | מים כחולים (מלמ׳׳ק) |
| גזר | 127,151 | 19 מלמ׳׳ק |
| פלפל | 91,268 | 15 מלמ׳׳ק |
| אבוקדו | 61,552 | 20 מלמ׳׳ק |
| תמר | 23,120 | 10 מלמ׳׳ק |
| תפוח אדמה | 194,197 | 35 מלמ׳׳ק (כולל עמילנים אחרים) |
בעניין הייצוא, ניכר שרוב יצוא המים הוא בגזר, פלפל, תפוח אדמה, אבוקדו והדרים. זה לא מכיוון שאלה הפירות והירקות שזוללים הכי הרבה מים בהכרח, אלא שאלה הפירות וירקות המיוצאים ביותר. ייצוא של פירות וירקות אלה הוא מנוע כלכלי, שמייצא ירקות ופירות באיכות גבוהה לשווקים בחו׳׳ל, בעיקר השוק האירופאי.
מים נקיים
SDG ישראל
גאווה ישראלית!
לישראל מספר יתרונות בעניין ייצוא וייבוא של המים. בישראל יש טכנולוגיות מים שונות המייעלות את השימוש והטמעה של מים. למשל, אנחנו משתמשים בהשקייה במים מליחים ומי קולחין, לא משקים בהצפה, אלא בחקלאות מדייקת ועוד. בהסתכלות אל ייצוא תמרים למשל נדמה שכמות המים הכחולים (מים שפירים ממקור עילי או תת קרקעי) המיוצאת היא קטנה יחסית. זה מכיוון שיש שימוש במים מליחים להשקיית תמרים.
בכך שישראל מייצאת מוצרים שמושקים במים מליחים ומושבים, ובתמורה מייבאת מוצרים שהושקו במים כחולים בעיקר, ישראל למעשה מייבאת מים משובחים יותר מהמים שהיא מייצאת ולא רק מייעלת את השימוש במים ומייצאת את טביעת הרגל המימית שלה, אלא גם עושה חילוף באיכויות המים.
כאשר אנחנו מגשרים על פערים במים בעזרת ייבוא מים וירטואליים, אנחנו חוסכים פגיעה סביבתית הכרוכה בגידול מזון שלא אמור לגדול באזור מסוים. אם מדינת ישראל הייתה צריכה לגדל את כל מזונה, דבר שבלתי אפשרי מבחינה פיזית וגיאוגרפית, הרי שהיינו מכלים את מקורות המים שלנו ופוגעים באופן בלתי הפיך באקוויפרים ומקורות המים העיליים, ובכך פוגעים גם בסביבה, וגם בבריאות הציבור.
ייבוא המים הווירטואליים מאפשר לישראל לחסוך נזקים סביבתיים עמוקים ועלויות כלכליות מיותרות. הנזק והעלות הסביבתית קשים מנשוא, על כן, ייבוא מים וירטואליים הוא הכרחי וטוב למדינה ולתושביה.
השוק ועלויות נסתרות
הרבה מוצרים בשוק כיום אינם מגלמים את העלות האמתית שלהם. כלומר, ישנן החצנות (externalities) שלא מחושבים בתוך המוצר עצמו. למשל העלות הסביבתית של זיהום בניטרטים כתוצאה מחקלאות לא משתקף במחיר העגבנייה והחיסכון מייבוא של דגנים לא משתקף במחיר הלחם. קשה לכמת ולהבין את מחיר המים שמוטמעים במוצר ולכן נושא זה הוא כה מעניין וחשוב. בחישוב של מים וירטואליים, אנחנו יכולים לקבל מימד נוסף על עלות המים ולהבין יתרונות וחסרונות בסחר במים וירטואליים.
בכל מערכת כלכלית, על המשתתפים בה לייצא בתחומים שיש להם היתרונות ולייבא בתחומים שיש להם חסרונות. מתוך הנתונים עולה שישראל מתנהלת מבחינה כלכלית וסביבתית באופן מעולה בכל הקשור בייצוא וייבוא של מים וירטואליים.
ישראל לא רק מייצא את טביעת הרגל המימית של הגידולים שאינה יכולה לגדל, היא גם מייצאת יתרון נוסף, את טכנולוגיות המים המאפשרים שימוש במים שאינם כחולים ויעילות בהשקיה. כלומר, יש פה הטבה כפולה על המים הוירטואליים, לא רק שאנחנו מייצאים מים, אנחנו מייצאים מים שמחזרנו, או שמחירם בשוק המקומי נמוך מהמים הכחולים אותם אנחנו מייבאים. בנוסף, אנחנו מייבאים מים כחולים דרך מוצרים בסיסיים כמו דגנים וסוכרים, מוצרים שבלתי ניתנים לגידול בישראל.
היתרון הוא לא רק כלכלי אלא גם סביבתי. אנחנו מייבאים כמויות אדירות של מים על מנת לספק את צרכיה ורמת חיים של האוכלוסייה בישראל מבלי לפגוע באקוויפרים הרגישים בארץ שהם המקור העיקרי למים בישראל. במדינת ישראל התכנון סביב המים הוא משולב (כלומר משתמש במספר מקורות רבים של מים לספק את הביקוש), וניכר שתכניות היבוא והייצוא של מים וירטואליים הם חלק מהמערך הזה, גם אם לא באופן רשמי. הייבוא הזה מאפשר לנו לשמור על רמת חיים גבוהה וליהנות מכל מה שהשוק הבינ׳׳ל מאפשר מבלי לכלות את סביבתנו.
