יעד 15 חיים על פני האדמה
הגנה על מערכות אקולוגיות ביבשה, שחזורן וקידום שימוש בר קיימא בהן
הגנה על מערכות אקולוגיות ביבשה, שחזורן וקידום שימוש בר קיימא בהן, ניהול בר קיימא של יערות, מאבק נגד מדבור, עצירה והפיכה של הרס קרקעות, עצירת האובדן של מגוון ביולוגי.
מטרות:
15.1 עד לשנת 2020, לוודא שימור, שיקום ושימוש בר קיימא של המערכת האקולוגית של מים נקיים בפנים הארץ ובאדמה ולשמר את השירותים של מערכות אלו – במיוחד יערות, ביצות, הרים ואזורים צחיחים, בהתאם להתחייבויות תחת ההסכמים הבינלאומיים.
15.2 עד לשנת 2020, קידום היישום לניהול בר קיימא של כל סוגי היערות, עצירת ביאור היערות, שיקום יערות שנהרסו והגדלה של הייעור באופן גלובאלי.
15.3 עד לשנת 2020, להילחם במדבור, שיקום אדמה וקרקעות פגועות, לרבות אדמה אשר נפגעה ממדבור, מבצורת ומשיטפונות בשאיפה להשיג עולם ללא אדמה פגועה.
15.4 עד לשנת 2030, להבטיח את שימור המערכת האקולוגית של ההרים, ובכלל זה המגוון הביולוגי שלהם, על מנת לחזק את היכולת שלהם לספק תועלות חיוניות לפיתוח בר קיימא.
15.5 נקיטת פעולות דחופות ומשמעותיות להקטנת הפגיעה בבתי גידול טבעיים, עצירת אובדן המגוון הביולוגי, ועד שנת 2020 הגנה ומניעה של היכחדות המינים המצויים בסכנה.
15.6 הבטחת חלוקה הוגנת ושוויונית של התועלות הנובעות מהשימוש במשאבים גנטיים, וקידום גישה הולמת למקומות גנטיים.
15.7 נקיטת פעולות דחופות לעצירת הציד והסחר במינים מוגנים של הצומח והחי, והתמודדות עם הביקוש וההיצע של מוצרים לא חוקיים מחיות הבר.
15.8 עד לשנת 2020, הצגת אמצעים למניעת כניסת מינים פולשים והפחתה משמעותית של ההשפעה של מינים זרים למערכות האקולוגיות של היבשה והמים, תוך שליטה או ביעור של הזנים העיקריים.
15.9 עד לשנת 2020, הטמעת ערכי המערכת האקולוגית והמגוון הביולוגי לתוך התכנון הלאומי והמקומי, תוך פיתוח תהליכים ואסטרטגיות להפחתה ומתן דין וחשבון.
15A הזזת והגדלה משמעותית של משאבים פיננסיים מכל המקורות על מנת לשמר ולהשתמש במגוון הביולוגי ובמערכת האקולוגית באופן בר קיימא.
15B הזזה של משאבים משמעותיים מכל המקורות ובכל הרמות על מנת לממן ניהול בר קיימא של יערות, ולספק תמריצים הולמים למדינות מתפתחות לניהול בר קיימא של יערות, ובכלל זה לשם שימור וייעור.
15C העצמת התמיכה העולמית למאמצים למלחמה בצייד וסחר של מינים מוגנים, לרבות על ידי הגדלת היכולת של קהילות מקומיות להתפרנס בצורה ברת קיימא.
כיצד ניתן למדוד רכוש משותף לכלל הציבור, כמו אוויר, מי נהר, אדמות ופארקים? כיצד ניתן לשמר את המגוון הביולוגי של הטבע ולקדם אחריות של הציבור על רכוש שאינו בבעלותו הישירה?
נעים להכיר: נחלת הכלל
נחלת הכלל, המאגר המשותף, רכוש ציבורי או רשות הרבים הם המשאבים והמוסדות התרבותיים ומשאבי הטבע שכלל חברי החברה יכולים לגשת אליהם ולהשתמש בהם; נחלת הכלל כוללת משאבים כמו האוויר, השמש והמים. משאבים אלו יכולים להיחשב בבעלות כלל האוכלוסייה, או כאלו שאינם בבעלות איש. ניתן לחשוב על נחלת הכלל גם כמשאבים שקבוצות מנהלות למען תועלת אישית וקיבוצית. לרוב, ישנן נורמות ודרכי התנהגות שמאפיינות את הניהול של המשאבים המצויים בנחלת הכלל. נחלת הכלל גם יכולה להיות מוגדרת כצורת ניהול חברתית של משאב לא בידי המדינה או השוק, אלא בידי כלל המשתמשים, בניהול עצמי, באמצעות מוסדות שנבחרו לשם כך.
לשם כך שווה להזכיר את המינוח: “טרגדיה של נחלת הכלל” (Tragedy of the commons) או “הטרגדיה של המרעה המשותף” היא סוג של מלכודת חברתית, בעלת זיקה כלכלית בדרך כלל, העוסקת בקונפליקט הנוצר בין הפרטים ובין טובת הכלל בעת ניצול משאבים על ידי אותם פרטים. בבסיס התיאוריה נטען שגישה חופשית וביקוש בלתי מוגבל למשאב יביאו בהכרח לכיליונו של המשאב בדרך של ניצול יתר.
*המונח נוצר על ידי הכלכלן הבריטי ויליאם פוסטר לויד בחיבור משנת 1833, “Two Lectures on the Checks to Population”, שהדגים את הנושא בעזרת כר המרעה הציבורי שהיה נהוג, כביכול, בכפרים באנגליה מימי הביניים. התאוריה הורחבה וזכתה לפרסום מחודש על ידי גארט הרדין ב-1968 במאמר בעיתון “Science” שנשא את השם “The tragedy of the commons” ועסק בעיקר בבעיית הגידול באוכלוסיית כדור הארץ.
קריאה מומלצת של המאמר המקורי – הטרגדייה של נחלת הכלל – מסבירה עוד את המורכבות
סרטון על איך הזבל של לורן, צעירה ניו-יורקית ובוגרת לימודי סביבה מסתכם בצנצנת אחת בלבד?
