יעד 10 צמצום אי השיוויון

צמצום אי השיוויון בין ובתוך מדינות. 

מרבית מהעושר העולמי מוחזק על ידי קבוצה קטנה מאוד של אנשים. זה מוביל לרוב לאפליה חברתית וכלכלית. 

על מנת שמדיניות ישגשגו, שיוויון וצמיחה חייבות להיות נחלתן של כלל האוכלוסיה. ללא קשר למין, גזע, דת, אמונה או מצב כלכלי. כאשר נגיע למציאות בה כל אדם עצמאי ובלתי תלוי, אז יוכל כל העולם לשגשג. 

המטרות: 

10.1 עד לשנת 2030, להשיג באופן הדרגתי ומתמשך צמיחה של 40% התחתונים של האוכלוסייה בשיעור גבוה מהממוצע הלאומי. 

10.2 עד שנת 2030, העצמת וקידום של הכללה חברתית, כלכלית ופוליטית של הכלל. ללא קשר לגיל, מין, לקויות, גזע, אתניות, מקור, דת או סטאטוס כלכלי או אחר. 

10.3 הבטחת הזדמנויות שוות והקטנת חוסר השוויון בתוצאות. באמצעות ביטול חוקים, מדיניות ונהגים מפלים וקידום חקיקה, מדיניות ופעולות נאותות בהקשר זה. 

10.4 אימוץ מדיניות כלכלית, של שכר הוגן, הגנה חברתית והשגת שוויון רב יותר לאורך זמן. 

10.5 שיפור הרגולציה ופיקוח על השווקים והמוסדות הכלכליים בעולם. תוך חיזוק ההטמעה של רגולציה. 

10.6 הבטחת קול וייצוג משופרים למדינות מתפתחות בקבלת החלטות במוסדות כלכליים גלובליים ופיננסיים. זאת, כדי לקיים מוסדות יותר יעילים, אמינים, אחראיים ולגיטימיים.

10.7 הקלה על הגירה ומעבר מסודר של אנשים, באופן בטוח וקבוע. בין היתר, באמצעות הטמעה של מדיניות הגירה מנוהלת היטב.

10.8   הטמעת עקרונות של טיפול מיוחד ושונה למדינות מתפתחות. במיוחד המדינות הכי פחות מתפתחות, בהתאם להסכמי ה-WTO.

10.9   עידוד ODA ותזרים פיננסי, ובכלל זה השקעות זרות ישירות. למדינות בהן הצורך הוא גדול, במיוחד מדינות מתפתחות, מדינות אפריקאיות, SIDS, ומדינות מתפתחות מאוד, בהתאם לתוכניות הלאומיות שלהן.

10.10  עד שנת 2030, הפחתת עלויות עסקאות ההגירה לפחות מ-3% וביטול פרמיום שעלותו גבוהה מ-5%.

בישראל

אי שוויון בישראל הוא המדידה של אי שוויון כלכלי בישראל, הגורמים המשפיעים על נושא זה וההשלכות של אי השוויון על תחומים אחרים כמו כלכלת ישראל.

ישראל נחשבה במשך העשורים הראשונים רבות מדינה שיוויונית. בשנים האחרונות היא נחשבת לאחת המדינות המערביות בעלת אי השיוויון הכלכלי הגבוה ביותר. לפי מדדים כמו אי שוויון בהכנסות, אי השוויון בישראל גדל

בעשורים האחרונים, וישראל היא בעלת אי שוויון גבוה ביחס למדינות מערביות אחרות. הדבר נובע כנראה ממספר סיבות בינן גלובליזציה, מדיניות ממשלתית וגידול אוכלוסין. לאי השוויון השפעות חברתיות רבות כמו ייקור הדיור בישראל, עידוד של שחיתות פוליטית אי שוויון בריאותי ועוד.

בראיה כלכלית נפוצה המחשבה שאי שוויון קיים רק במונחים של כסף בלבד, ניתן לראות מימדים נוספים של אי שוויון בחברה. פער אחד הוא אי שוויון בחינוך. דוגמה אחרת היא אי שוויון פוליטי בישראל, שבא לידי ביטוי בתחומים כמו תחבורה ציבורית בעייתית וקיום של אי שוויון תחבורתי, אכיפה לא שווה כנגד פשיעה שגוררת סכנה גדולה יותר לעניים ויכולת השפעה על מיקום מפגעים שונים. אי שוויון בריאותי בישראל בא לידי ביטוי בתחלואה רבה יותר, בשיעורי אנשים עם מגבלה גבוהים יותר ובתמותה מוקדמת יותר של ציבוריים עניים. אי שוויון כזה קיים הן בטיפול פחות טוב והן בחשיפה שונה לסיכונים בריאותיים הדבר כולל חשיפה גבוה יותר של תושבים עניים ל – לדוגמה שכונות עניות יותר בחיפה שחשופות יותר לזיהום אוויר וישובים נוספים שחשופים לזיהום אוויר, או הבדלים בשיווק סיגריות לבני נוער ובמתח נפשי. שגורר סיכון גבוה יותר לעישון בקרב נערים עניים

על פי מחקרים של ארגון ה-OECD., הפערים הכלכליים בהכנסות בישראל הם מהגבוהים במערב. מחקר שפורסם בשנת 2011 מצא כי הכנסה ממוצעת של העשירון העליון בישראל גדולה פי 14 מההכנסה של אנשים בעשירון התחתון, זאת בהשוואה לפער של פי 9 בממוצע במדינות ה-OECD (פערי הכנסה דומים לישראל קיימים בטורקיה ובארצות הברית). כמו כן הפערים בהכנסות הולכים וגדלים מ-1985 הכנסת העשירון התחתון הולכת ויורדת בשיעור ממוצע של 1% בשנה, והכנסת העשירון העליון הולכת ועולה ב-2.4% בשנה.

באדיבות Ecowiki ‏[1] הנתונים האחרונים למדד זה נאספו בשנת 2012 ומדד אי השוויון בהכנסות של העשירון העליון לתחתון עלה לפי 15. ‏[2]

מדד ג’יני. הוא אחד המדדים המרכזיים לבדיקת אי שוויון כלכלי בחלוקת להכנסות. הוא נע בין 0 ל-1, וככל שהוא גבוה יותר כן מצב אי השוויון גרוע יותר. יש לשים לב כי מדובר במדד לוגריתמי. הבדל בין 0.7 לבין 0.3 לא נראה דבר משמעותי, אף שזהו ההבדל בין מדינה כמו ברזיל לבין מדינות כמו נורווגיה ודנמרק.

לפי מחקר של הלמ”ס משנת 2011, מדד ג’יני בישראל גבוה מהמדד במרבית המדינות המפותחות בעולם – בשנת 2011 מדד ג’יני בישראל היה 0.378. לעומת נתון של 0.31 הממוצע במדינות ה-OECD. נתוני מדד ג’יני במדינות שונות היה 0.38 בארצות הברית, 0.34 בבריטניה, 0.32 בהולנד, ו-0.26 בפינלנד. ובשבדיה. ‏[3]

המאיון עליון

בשנת 2010 הכנסתם המצרפית של כ-32,000 איש שהיוו את המאיון העליון באוכלוסיית ישראל, השכירים והעצמאיים, הסתכמה בכ-53 מיליארד ש”ח. ההכנסה החודשית הממוצעת הסתכמה בכ-139,000 ש”ח לחודש, 1.7 מיליון ש”ח לשנה. לדוגמה, שכר זה גבוה יותר מפי 2 לעומת שכר הרמטכ”ל – 50,000 ש”ח בחודש. ‏[4]

כ-4,200 איש מתוך המאיון העליון הם עצמאיים. הם מהווים מעט יותר מאלפית מכלל מקבלי ההכנסות בישראל. בשנת 2010 הסתכמה ההכנסה הכוללת של קבוצה זו בכ-26 מיליארד ש”ח (סכום גבוה יותר מתקציב הבריאות). ההכנסה החודשית הממוצעת עמדה על – 510,000 ש”ח לחודש, או 6.1 מיליון ש”ח לשנה. הגידול בהכנסות המאיון העליון בקרב העצמאיים בשלוש השנים 2007 – 2010 הגיע לכ-61%, מ-16 מיליארד ש”ח ל-26 מיליארד ש”ח. גידול של 10 מיליארד ש”ח סה”כ, כ-2.4 מיליון ש”ח לאדם. ‏[4]

מרכיב ההכנסות מעבודה בקבוצה זו של עצמאים במאיון העליון נאמד בכ-30%, והיתרה הן מהכנסות הון ורכוש (לדוגמה דירות). על מרכיב ההכנסות משכר שילמו אנשי המאיון העליון העצמאיים מס שולי של 45% אך על רוב ההכנסות שלהם הם שלמו מס מופחת הנאמד בכ-20%-25%. סה”כ הם שילמו כ-25.9% מיסוי ישיר (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות). להשוואה, המאיון העליון בקרב השכירים שלם מיסים ישירים בשיעור של 40% מהכנסתם.

מדדים נוספים לאי שוויון

חלק מפערים אלה מסתירים פערים נוספים שלא באים לידי ביטוי בהכרח מנתונים של הכנסה או הוצאה כספית, ונובעים מהבדלים בסלי התצרוכת של עניים, מעמד ביניים ועשירים או בין קבוצות של אוכלוסיה (לדוגמה דתיים, חרדים, ערבים, יהודים חילונים) או בין קבוצות השכלה שונות. וכן בגלל הבדלים בתשתיות , בכוח פוליטי שונה או בגלל חשיפה לתנאים סביבתיים שונים.

אי שוויון בריאותי בישראל מודד מימדים שונים של אי שוויון בבריאות – החל מחשיפה שונה לגורמי סיכון בריאותי, עבור בפערים בגישה לקידום בריאות ולטיפול רפואי וכלה בפערים בתחלואה עצמה, בתמותת תינוקות ובתוחלת חיים.

בעוד שלא מוכרים מחקרים מישראל, ידוע ממחקרים בעולם כי עישון קשור לאי שוויון ועוני. ילד שגדל בשכונה מעשנת או שיש לו הורים מעשנים הוא בעל סיכוי גבוה יותר להיות מעשן בעצמו. היות והנזקים הבריאותיים של עישון הם משמעותיים מאד הדבר משפיע על תחלואה ותמותה במחלות כמו סרטן, מחלות לב, שבץ, ומחלות רבות נוספות.

חוקרי תזונה מצביעים על צריכה גבוהה של סוכר ומשקאות ממותקים דווקא בקרב מעמדות נמוכים יותר. באופן דומה מודעות לתזונה בריאה בקרב מעמד הביניים הגבוה והמעמד הגבוה מקטינה צריכה של מזון מהיר ותעשייתי ואלו נותרים אופציה של המעמד הבינוני הנמוך. מגמות של צריכת מזון בישראל מצביעות על עליה של עליה גבוה בצריכת הסוכר וממתיקים אחרים. בד בבד יש מחלות שבאות לידי ביטוי במעמדות נמוכים יותר כמו סוכרת

אי שוויון בחשיפה לזיהום. מימדים אלה משפיעים הן בזכות עצמם ויש להם השלכות על מימדי אי שוויון אחרים. לדוגמה תושבי שכונות או ערים שחשופות לזיהום אוויר הם בדרך כלל תושבים עניים יותר – כך לדוגמה רוב זיהום האוויר בחיפה מגיע לקריות ולשכונת נשר ואילו השכונות העשירות יותר נמצאות בצידו השני של ההר, הרחק מהתעשייה. זיהום אוויר יכול לפגוע גם בעשירים – לדוגמה זיהום אוויר מתחבורה פוגע גם בעשירים שגרים בתל אביב או בירושלים. אבל במקרה של זיהום ידוע עשירים יכולים לעבור למקום אחר.

לפי משרד הבריאות ולפי וועדת המומחים של ספיבק-יונה חוסר השוויון בבריאות מביא לפערים משמעותיים בתוחלת החיים בין תושבי המרכז ותושבי הפריפריה ועל רקע הבדלים ביכולת הכלכלית. לדוגמה תוחלת החיים ברעננה היא 83 שנים, לעומת זאת תוחלת החיים בנצרת היא 75.7 שנים. [6]

מימדים נוספים של אי שוויון הם אי שוויון פוליטי , אי שוויון תחבורתי, .אי שוויון בחינוך. אי שוויון פוליטי בישראל נוגע קודם כל להפליות שונות נגד ערבים, אבל כולל גם סוגים שונים של הפליות נגד שחורים, אנשים ממוצע מזרחי, נשים, להט”ב, אנשים עם מגבלה ועוד. באופן כללי ממחקרים בארצות הברית נצפה כי ההשפעה הפוליטית של האזרחים ב-9 העשירונים התחתונים היא נמוכה מאד ביחס להשפעת העשירון והמאיון העליון. אי שוויון תחבורתי פירושו שעניים חשופים יותר לתאונות דרכים. ונפגעים מבחינה כלכלית על ידי נגישות פחות טובה למקומות לימודים, עבודה ומסחר.

הנתונים באדיבות אקו-וויקי.